מאמרים מרתקים

אריה (לוליק) אקשטיין

 

 

אריה (לוליק) אקשטיין , צייר וסופר.

 

לוליק 5

 

 

 

 

 

אריה (לוליק) אקשטיין נולד בוילנה שבפולין. בן שבע התייתם והתחנך בבית היתומים של לודג’. המנהלת לוציה גולדובנה, שהייתה תלמידתו של יאנוש קורצק, שביקר תכופות את בית היתומים שבו גדל לוליק.
עם פרוץ המלחמה, 1939 היה לוליק בגטו לודג’ ומהגטו עבר אל תלאות מחנות הריכוז.
לאחר השחרור ע”י כוחות הברית שב לפולין. סכנת הגיוס לצבא הפולני הביאה אותו אל קיבוץ הנוער הציוני בגרמניה. משם התגייס לפלמ”ח ועלה לישראל.
בפלמ”ח שרת בגדוד חמישי הראל שמפקדו היה יצחק רבין.
בקרבות לטרון נפצע ועם שחרורו עבד כימאי ודייג, לאחר מכן שימש כבוקר בקיבוץ עמיעד ועבד בקידוחי נפט בחברת “נפטא”.
בתקופה זו החל לצייר כאוטודידקט והייתה לו תערוכה בגלריה “צ’מרינסקי”.
בשנת 1967 התחתן, וכתב בתקופה זו שני ספרים: “דודה אסתר” ו”רחוב דולנה” בהוצאת כתר.
בשנת 1990 הוצגו יצירותיו בכנסת
חי בראש פנה מ- 1967
כתב לוליק:
“אני בן 54, צייר, כבר 18 שנה בראש פנה. הכי ותיק פה כעת. באתי לארץ ב- 47 טרי מהנאצים. הגעתי איכשהו לראש פנה כי קוראים לי אקשטיין, ואקשטיין בגרמנית זה ראש פנה. ‘אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה.’ כשבאתי לפה בפעם הראשונה היתה לי הרגשה משונה שכבר הייתי פה קודם. ידעתי שיום אחד אבנה פה את ביתי, וכך עשיתי.
אני חי פה בכף. עושה מה שאני רוצה. לא מתערב לאף אחד ולא מתערבים לי. בלילות אני מצייר ובימים מסתלבט. אני מוכר ציורים כשאני צריך כסף. רק כשאני צריך וכמה שאני צריך.
מה זה ראש פנה? ראש פנה זה לשבת בחוץ על אבן שלוש שעות, לקום ולראות שעברו שלוש שנים. לזמן אין משמעות. אין פה שום דבר מאורגן. כל אחד עושה מה שבראש שלו. אנשים עובדים רק כדי להתקיים, חיים בצניעות, לא רוצים עניינים עם הממסד. יש פה מפל נהדר ומתרחצים שם. בקיץ החבר’ה הולכים וחוזרים ערומים. למה לא? זה קרוב. עזבו אותנו לחיות בשקט כמו שאנחנו רוצים.
ראש פנה חושנית מאוד. המים הזורמים תמיד, הקימורים, המחילות, הסודות, כל זה נשי. אסור לתת לראש פנה לגנוב אותך, כי זה מה שהיא עושה לאנשים. ראש פנה טובה לשלושה סוגים של אנשים: לאוהבים, לאמנים ולפילוסופים. מי שנופל בין הסוגים יורד פה מהפסים”.

מתוך “הראשים האחרים של ראש פנה”
עיתון כותרת ראשית
1984
נולד בוילנה שבפולין. בן שבע התייתם והתחנך בבית היתומים של לודג’. המנהלת לוציה גולדובנה, תלמידה של יאנוש קורצק, שביקר תכופות את בית היתומים שבו גדל לוליק.
עם פרוץ המלחמה, 1939 היה לוליק בגטו לודג’ ומהגטו עבר אל תלאותמחנות הריכוז.
לאחר השחרור ע”י כוחות הברית שב לפולין. סכנת הגיוס לצבא הפולני הביאה אותו אל קיבוץ הנוער הציוני בגרמניה. משם התגייס לפלמ”ח ועלה לישראל.
בפלמ”ח שרת בגדוד חמישי הראל שמפקדו היה יצחק רבין. בקרבות לטרון נפצע ועם שחרורו עבד כימאי ודייג, לאחר מכן שימש כבוקר בקיבוץ עמיעד ועבד בקידוחי נפט בחברת “נפטא”.
בתקופה זו החל לצייר כאוטודידקט והייתה לו תערוכה בגלריה “צ’מרינסקי”.
בשנת 1967 התחתן, וכתב בתקופה זו שני ספרים: “דודה אסתר” ו”רחוב דולנה” בהוצאת כתר.
בשנת 1990 הוצגו יצירותיו בכנסת
חי בראש פנה מ- 1967
כתב לוליק:
“אני בן 54, צייר, כבר 18 שנה בראש פנה. הכי ותיק פה כעת. באתי לארץ ב- 47 טרי מהנאצים. הגעתי איכשהו לראש פנה כי קוראים לי אקשטיין, ואקשטיין בגרמנית זה ראש פנה. ‘אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה.’ כשבאתי לפה בפעם הראשונה היתה לי הרגשה משונה שכבר הייתי פה קודם. ידעתי שיום אחד אבנה פה את ביתי, וכך עשיתי.
אני חי פה בכף. עושה מה שאני רוצה. לא מתערב לאף אחד ולא מתערבים לי. בלילות אני מצייר ובימים מסתלבט. אני מוכר ציורים כשאני צריך כסף. רק כשאני צריך וכמה שאני צריך.
מה זה ראש פנה? ראש פנה זה לשבת בחוץ על אבן שלוש שעות, לקום ולראות שעברו שלוש שנים. לזמן אין משמעות. אין פה שום דבר מאורגן. כל אחד עושה מה שבראש שלו. אנשים עובדים רק כדי להתקיים, חיים בצניעות, לא רוצים עניינים עם הממסד. יש פה מפל נהדר ומתרחצים שם. בקיץ החבר’ה הולכים וחוזרים ערומים. למה לא? זה קרוב. עזבו אותנו לחיות בשקט כמו שאנחנו רוצים.
ראש פנה חושנית מאוד. המים הזורמים תמיד, הקימורים, המחילות, הסודות, כל זה נשי. אסור לתת לראש פנה לגנוב אותך, כי זה מה שהיא עושה לאנשים. ראש פנה טובה לשלושה סוגים של אנשים: לאוהבים, לאמנים ולפילוסופים. מי שנופל בין הסוגים יורד פה מהפסים”.

מתוך “הראשים האחרים של ראש פנה”
עיתון כותרת ראשית
1984

לוליק 1

לוליק3 לוליק2

דודה אסתר לוליק
צילום: משה מולינר photographer: Moshe Muliner

 

אריה אקשטיין (לוליק) 1929 – 2015
הלך לעולמו ביום שישי ט”ז בתמוז 3/7/2015

אֶבֶן, מָאֲסוּ הַבּוֹנִים– הָיְתָה ל”אקשטיין”…
ובכן, כאשר קוראים את הפסוק המפורסם בגרמנית, אז כתוב שם Der Stein, den die Bauleute verwarfen, er ist zum Eckstein geworden. זה היה לפני כעשר שנים אני חושב , אם לא יותר, כשהתחלתי לבקר לעתים קרובות בראש פנה ויום אחד דפקתי בדלת זו ואיש קטן ומסקרן פתח את השער הקסום הזה ושאל אותי מה אני מחפש. סיפרתי לו שאני מתעניין בהיסטוריה של המקום ושאלתי אותו על שמו. אריה אקשטיין קוראים לי, אמר לי. אקשטיין?? אתה יודע שזה בדיוק התרגום של “רֹאשׁ פִּנָּה” בגרמנית? כן כן, אני יודע, אמר לי והרגשתי שהתרגז כבר… את השפה המקוללת הזאת אינני רוצה לשמוע, ענה לי בתוקפנות. הסתכלתי במבט החודר שלו ועם חצי חיוך (כי כנראה הבין שכבר נבהלתי טיפה מהתגובה העזה שלו) הוא אמר… לא רוצה לשמוע על נאצים יימך שמם ולא על השפה שלהם… בוא תיכנס , הוא אמר לי, תשתה כוס תה. לא הבנתי אז שנפלה עלי זכות להכיר בן אדם מיוחד כל כך, איש שראה והבין היטב בחייו מה היא “וְעֵת-צָרָה … לְיַעֲקֹב”… וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ… וממנה בהחלט נושע אחרי שראה את הנאצים שורפים את הוריו במחנות ההשמדה. הוא הגיע בשלב מסוים למקום היפה ביותר שהכרתי, למושבת הראשונים ראש פנה, וגם הוא הפך למן אבן יקרה , לאבן חיה במקום הזה. הבנתי מהר שהאדם שעומד מול עיניי נושא עליו כובד היסטורי ושסמכותו מצויירת כאן על פני האבנים העתיקות והמדברות של ראש פנה . ביקרתי אצלו מספר פעמים. אולי מספיק פעמים כדי להכיר את החן ואת הלב הגדול ותבובנות דווקא של סובלנות וקבלת ה”אחר” שהסתתרו מאחורי אמירות קשות שכמעט מזכירות את נביאי הזעם של עולם שכבר לא קיים… הבנתי עד כמה האיש הקן הזה היה גדול ועד כמה הוא היה שייך לכאן. היום הוא הלך לעולמו ונשמתו מצאה מנוחה. קשה לי להסביר במילים אבל גם אני מרגיש שאף על פי שהוא עזב אותנו היום, חייו יישארו כתובים בלוחות האבן ההיסטוריים של ראש פנה, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים.
יהי זכרו ברוך (יהושפט פופ)

הדוד לוליק נולד ארבע פעמים
————————————–
לא כולם ידעו שיש אדם כמו הדוד לוליק. לא כולם שמעו בכלל על הדוד לוליק. מהאנשים שכן שמעו עליו, מעטים באמת הכירו אותו ועוד יותר מעטים מאלו שהכירו אותו, אהבו אותו. מאלו שזכו לאהוב אותו מעטים הבינו אותו ומאלו שהבינו אותו עוד יותר מעטים סלחו לדוד לוליק.
אבל הדוד לוליק מעולם לא בקש סליחה וחי על פי אמונתו ואומנותו, מבלי לעשות חשבון לאף אחד. מעולם לא חשש לכעוס או לצעוק. מעולם לא הזדעזע עם פגע או העליב ומעולם לא קיפל את דעותיו בכדי שיאהבו אותו או יקבלו אותו.
ולמרות הסטטיסטיקה העגומה, והאופי “המחורבן”, ניצח לוליק את המספרים ונאהב על ידי כל כך הרבה אנשים אשר דאגו לו עד יומו האחרון.
לוליק נולד ארבע פעמים! זה מה שבקש ממני לספר לכם שתדעו. הוא שרד לבדו עוני ורעב עוד לפני שידע לקרוא. הוא הלך בין הגוויות של אושוויץ והגיע לארץ ישראל. הוא לחם לשחרור ירושליים והיה חלוץ. הוא התמסטל עם ההיפים וישב בכלא על הרומן ה”אסור” עם הצמח שאהב. הוא כתב אינספור ספרים מבריקים וצייר אלפיי ציורים, אבל על מה שקרה “שם”, מעט מאוד היה מדבר. וכל מה שנשאר לנו לזכור, הוא שהדוד לוליק נולד ארבע פעמים.
הסיפור שלו הוא סיפורו של עם וסיפורה של האנושות. הוא פיסת היסטוריה שהלכה מבלי שהספקנו ללמוד עליה הכל. הוא כמו חלק מהארץ הזאת שעליה אנחנו נאלצים לוותר. לעולם לא היה אדם כמו הדוד לוליק ולעולם לא יהיה עוד אדם כמותו. גיבור ישראל במובן הכי גבוה של המילה.
כל מה שנותר לי הוא לברך על הזכות הענקית שניתנה לי להכיר אותו בסוף ימיו. להיות תלמידו האחרון של הדוד לוליק. המתנות שקבלתי ממנו ילכו איתי ורק יתעצמו. ההשראה שהביא לי לחיים תלך ותמלא את הדף. והאהבה שגיליתי עבורו בתוכי תחיה בי לנצח. אולי לא הרבה מכירים את הדוד לוליק, אבל כולם ראוי שישמעו עליו. אדם שניצח את החיים. אני מבטיח לך לוליק לעולם לא אשכח ואעשה כל שביכולתי להזכיר למי שישכח, שאתה, דוד לוליק, נולדת ארבע פעמים.
האמן, הסופר ואיש הרוח, אריה אקשטיין (לוליק) המשיך ביום שישי בצהריים, בשעה טובה, לדרכו. (RonTsvi Trotoush)