לא הייתי קורא לזה שיר
זה הספד והספד שבא מהזעזוע שפקד אותי אז
לא יכולתי אלא לכתוב

הספד לנמרוד

השמים הפכו פניהם מבושה
והארץ נחבאה בין קמטיה.
ואתה,
כה יפה ואציל
נוכח שניהם
דומם.
ואין לך אנה נדוד, ואין לך אנה לכת.
כי סגרו אפיקים עורקיהם אליך
קדוש בחולות
מלאך שותק.

ועצרו כוכבים מול פניך, לכת,
ואתה עוד נער
צעיר עוד מלכת.

כי מנה
שעון החול
פעימותיו
עד
עשרים ותשע
מנה ועצר.
על שום מה ולמה, ילד
על שום מה?
לא נדע
דבר…

כאן,
תשקוט הארץ והשמים דום
רק,
ייאוש יכרסם בכאב לבנו
עד תום.