לנמרוד…
הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד או אפילו אות אחת,
צריך לנהוג בו כבוד.
(מסכת אבות, פרק ג)
נמרוד
קשה לי לאמר שממש הכרנו – בסך הכל נפגשנו לשעה אחת בארקפה לפני כחצי שנה, לדבר על פרוייקט משותף שבינתיים עוד לא יצא לפועל, דיברנו בטלפון קצת והחלפנו כמה מיילים. באמת לא משהו מיוחד. לכן היססתי הרבה לפני שהחלטתי לכתוב לך יחד עם כל החברים שהכירו אותך שנים.
בכל זאת, די היה בפגישה קצרה כדי להתרשם מהאנרגיה העצומה שלך, כושר התפיסה המדהים , ההתלהבות ויכולת המכירה שלך. בדרך אגב תוך כדי הפגישה הסברת לי איך אתה משתמש בOne Note – בצורה כל כך משכנעת שגרמת לי להתחיל להשתמש בכלי באופן יומיומי מאז. עכשיו, כל פעם שאני רואה את הכלי פתוח על שולחן העבודה שלי, אני חושב עליך.
קשה לי לדמיין אותך נלחם במקום איום כמו עייטא-א-שעב. אתה הרי צריך לנאום, לצחוק, לאהוב, לשכנע – מה לך ולמלחמה? האזור שלנו, כנראה, חוזר ומזכיר לנו מדי פעם בצורה כואבת כל כך את מציאות חיינו האמיתית, ומסתבר שגם למלחמה הטובים ביותר – כמוך – מתייצבים ראשונים.
אני מקווה עוד לפגוש אותך אחרי מאה ועשרים. תפנה אלי שוב עם החיוך שלך ותסביר לי בהתלהבות דבר חדש שלמדת, או תאיר לי זווית חדשה לגמרי על אופן השימוש במשהו שחשבתי שאני מכיר. אני לא יודע אם בגן העדן משתמשים ב-Windows או אולי דווקא ב-Mac (כמו שאומר הסיפור הידוע) אבל בטוח שאתה שם, וגם שם אתה מרשים את כולם.
מאז שנפלת, קראתי כל מה שנכתב עליך. למדתי איזה בעל ואבא אוהב היית. תנחומי מעומק הלב לאיריס ולמשפחה.
להתראות,
יואל