רקע היסטורי.
בית יהושוע בן-אריה מובדל מבתיה הראשונים של המושבה ראש פינה, והוא משקיף אליהם מצידו השני של נחל ראש פינה. הסיבה לתופעה מוזרה זו, היא עונש שהטיל פקיד הברון על בן-אריה, מאחר ובן-אריה מרד בפקידות הברון ולא הלך בתלם שהותווה לאיכרים.
למרגלות ההר, נבדל מעט משאר בתי המושבה הישנה, מעבר לביה"ס הישן – ניצב בית הנראה כאילו הזמן פסח עליו. זה היה ביתו של יהושוע בן-אריה, "המוכתר". בין שיחים ועצי בוסתן מגודלי פרא מתפתל שביל עפר, ומדרגות אבן מוליכות אל הבית. דלת העץ הישנה מוגפת בבריח ברזל עתיק.
לפני ארבע שנים, כל הנכנס לבית בן-אריה היה מבחין בריצוף האבן המקורי, בטיח הישן ובאותה תקרת עץ. אפילו באותו שולחן עץ גס במטבח, אותה שידה בחדר, ובאותם ספרים על המדף, גיליונות של ה'מליץ' ו'המגיד' משנות ה-80 של המאה ה-19 – לא להאמין. כל אלו היו קיימים שם עד מותו של מנחם בן-אריה, בן משה ושרה, נכדו של יהושוע בן-אריה, מראשוני המתיישבים בראש פינה, שבנה את בית האבן במו ידיו.
יהושוע בן-אריה נולד ברומניה למשפחה חרדית, שהציונות נחשבה אצלם לעבירה. יום אחד, ביוצאו מה'חדר', שמע במקרה הרצאה של ד"ר ליפא בפני קהל יהודים. ד"ר ליפא, שהיה ממנהיגי הציונות ברומניה, נתן ליהושוע ספרות ציונית, שהנער קרא בהיחבא בחששו מפני הוריו. הנער נכבש לרעיון הציוני, ומאחר שהוריו התנגדו, ברח מבית הוריו ונדד דרך ארוכה, לארץ ישראל. בסופו של דבר הגיע למושבה הצעירה ראש פינה, שזה עתה נוסדה, והיתה בחסות הברון רוטשילד. הנער היה מצויד במכתב מאת מיכאל ארלנגר, מזכיר הברון, שהורה את יצחק אושרי, הפקיד הממונה על המושבה ראש פינה, לתת איכרות לנער, נחלת אדמה וחומרי בניין לבית.
אושרי היה הפקיד הראשון שנתמנה לנהל את ענייני המושבה מטעם הברון. התנהגותו המתנשאת ותרגילי השליטה שלו על האיכרים עוררו בקרבם זעם רב. אשר על כן, החליטו לכתוב מכתב תלונה לברון. הנער בן-אריה התנדב לכתוב את המכתב, ואף חתם עליו בשמו. הפקיד אושרי נהג, כנראה, לקרוא את מכתבי האיכרים בטרם נשלחו, מעין צנזור מקומי. כאשר נתקל במכתב התלונה, קרא אליו את יהושוע והענישו קשות. לגרשו לא יכל, ולכן אסר אותו מספר ימים באורווה, ואח"כ ציווה עליו להיות 'איש הזבל' של המושבה.
העונש העיקרי היה, שנאסר עליו לבנות ביתו בשורת בתי האיכרים, והוא נצטווה להיות מופרש ומובדל מכל בתי המושבה. וכך, מתנוסס עד היום בית משפחת בן- אריה כאשר הוא ניצב לבדו על צלע הר כנען, מעבר לנחל ראש פינה.
הפקיד יצחק אושרי 'משל' במושבה בין השנים 1886-1884, ולאחר מכן החליפו הפקיד בן-שימול. הנער יהושוע לא התייאש. את הבית, שנבנה מלכתחילה כרפת וארווה, בנה במו ידיו, כאשר שאר הפועלים והאיכרים במקום מתגייסים לעזרתו, למגינת ליבו של אושרי. עד היום נראה הבית כבנוי "במו ידיו": הקירות אינם ישרים, הטיח נע גלים גלים וכו'.
אך הבית נבנה, ובו נולדו ליהושוע שבעה בנים ובנות. יהושוע וילדיו נטעו כרם של ענבים וזיתים. בכרם זה גילה אהרון אהרונסון ב-1906 את אם החיטה "חיטת הבר". ככל בתי האיכרים, נבנה גם בית זה מאבו גיר לבנה שנחצבה בהרי כנען. גג הבית המשמש למגורים מכוסה ברעפי מרסי אדומים, שסמל הדבורה חקוק עליהם.
רצפת הבית עשויה אף היא מאבן. מקירות הבית נמשכת חומת אבן בגובה הבית, שהוא בן קומה אחת, והיא יוצרת תבנית כעין ריבוע, שהבית נמצא באחת מפינותיו. בפינה ממול נמצאו הרפת והאורווה שכוסו בגג פח, בתוך חצר, אשר שער עץ גדול מוליך אליה. היום מבני המשק אינם בשימוש, ומצבם קרוב להתמוטטות.
בשנת 1886, כאשר החליף בן-שימול את אושרי בניהול הפקידות, נסלח חטא המכתב ליהושוע. בן-אריה ניהל משק חקלאי גדול, אך גם היה סופר, וכתב בעיתונים עבריים. רוב הכרוניקות שהתפרסמו בעיתון על מושבות הגליל, היו מפרי עטו.
יהושוע נפטר בשנת 1944, בגיל 84. בנו המשיך אחריו, אך לאחר פטירת נכדו, מנחם, שהיה ערירי – הבית נשאר נטוש, נחלת המשפחה לא מעובדת, והבית, שכה הרבה התרחש בו במאה השנים האחרונות, נראה בעליל שזקנתו מופלגת, ואין מושיע.
