הבית האמריקאי ממוקם בחלק העליון של אתר השחזור, בית אבן גדל מידות בן ארבע קומות. בנוי אבני בזלת מסותתות הצופה על הנוף במזרח. ותיקי המושבה מכנים אותו בשם "הבית האמריקאי", חרף העובדה שצורתו וסגנון הבניה שלו מדגישים את היותו בית ערבי שנבנה בשנות השלושים של המאה העשרים. בית זה נבנה על ידי ערבי עשיר בן הכפר ג'עוני, שעבר לאמריקה, עשה בה חיל, התעשר וחזר לכפרו.על אף העובדה שבין תושבי ג'עוני לאיכרי ראש פנה שררו יחסי שכנות טובה, נטשו אלה את כפרם באפריל 1948 בתקווה לשוב אליו לאחר שהסורים יכבשו את האיזור. הבית האמריקאי הוא השריד היחיד לבתי הכפר ג'עוני.
ס י פ ו ר   ע ל    ב י ק ו ר
א ח ר בצהרי יום חם של חודש יוני התרחש ב"בית האמריקאי", שם פועלת עמותת "מפנה", ביקור בלתי שגרתי. צוות העמותה היו עסוקים אותה שעה בטיפול במשפחה של אחד הילדים המטופלים, כשלפתע נשמע צלצול של פעמון הדלת. כאשר פתחה אחת מעובדות העמותה את הדלת, עמדו לפניה חמישה ערבים, חלקם לבוש בלבוש מסורתי. הם בקשו להיכנס לבית, חרף העובדה שלא תיאמו מראש – כנהוג במקום. לאחר כמה דקות מצאו עצמם האורחים בחדר האירוח של העמותה, מקיימים שיחה עם הצוות, מצטלמים ומעלים זיכרונות. אברהים אבו עלי, בן העיר ביסאן (המוכרת בשמה – בית שאן), היה בן שבע כאשר ברחה משפחתו לירדן. רעייתו – סובחיה קבנה – הייתה בת שנתיים כאשר עזבה משפחתה את הכפר ג'עוני ללבנון ומשם לדמשק. לאחר שנישאו השניים, עברו לכווית. אברהים פתח שם עסק, עשה חייל וראה שכר בעמלו. כאשר פלשו העירקים לכווית, הרסו אנשיו של סדאם חוסיין את מפעלו בן שלושים השנים, ואברהים מצא עצמו שוב פליט, הפעם בעיר בה גדל. כיום חי האיש על חסכונותיו וזיכרונותיו. הסכם השלום בין ישראל לבין ירדן עורר בו את זיכרונותיו וכך, בעזרת בן אחיו המתגורר בבית שאן, הוא מבקר מדי פעם בישראל, ולדבריו נהנה מפירות השלום. סובחיה, שאינה מדברת אנגלית, שיתפה בזיכרונותיה את בעלה, אך לא רק אותו. אחיה, המתגורר עדיין בדמשק, ביקש ממנה לבקר בראש פינה, תוך שהוא מצייד אותה ברשימה שמית של ותיקי ראש פינה שאת שמם זכר. "לכי לבקר בבית האמריקאי העומד עדיין על תילו", ביקש האח המבוגר. כך בצהרי היום, הגיעו אברהים וסובחיה, בתם, אחיו ובן אחיו, למפתן "הבית האמריקאי", לביקור שורשים. בזיכרונותיהם עלה שמו של השייח' עלי ג'לבוט, מוכתר הכפר שנקבר בדמשק, ושל אחיו. על פי דברם למדנו שהוא זה שבנה את "הבית האמריקאי". הוא ביקש לבנות בית גדול כמו בטבריה או בית שאן, כדי להפגין את גדולתו מול אחיו. בקומת הקרקע הייתה טחנת קמח, ובשאר הדירות גרו משפחות שונות בשכירות. לדבריהם, היו לאחיו של עלי ג'לבוט קשרים מצוינים עם אנשי ראש פינה. הוא סייע ושמר עליהם בזמן פורענויות. בזמן המלחמה עזב האיש את ג'עוני, עבר ללבנון ומשם לדמשק. כעבור תקופה קצרה היגר לקנדה, ושם גם נפטר. ידידיו קראו לבית הגדול שבנה "הבית האמריקאי" בשל העובדה שהאיש היגר לאמריקה. בסוף המפגש ערך צוות המטפלות של עמותת "מפנה" סיור לאורחים והסביר את דרך העבודה הנעשית במקום לטיפול בילדים אוטיסטים. בתום הביקור המרגש ב"בית האמריקאי" סיירו האורחים בבית הפקידות, בבית מר ובבית וילקומיץ', ומאוד שמחו לראות שהבתים עומדים על תילם. בשיחת טלפון שקיים אברהים אבו עלי עם אביב קלר (בערבית כמובן), צפו ועלו זיכרונות מימים עברו. אברהים היה עצוב לשמוע שכל הוותיקים שהופיעו ברשימתו כבר אינם בינינו, והפטיר בעצב, אלה החיים. מה חשבו האורחים כשעלו שוב על המרצדס שלקח אותם חזרה לירדן? מה קיוו לשמוע מאיתנו? לא לכל שאלה יש תשובה, אך אי אפשר להכחיש את העובדה הפשוטה: סובחיה עזבה את ביתה בג'עוני בגלל המלחמה, ושבה לבקר כאן בגלל השלום. מביתה שבעמאן הגיעה כתיירת, לא כפליטה, וביקשה להדגיש שבקרב בני משפחתה, יש רק זיכרונות טובים מראש פינה ואנשיה. על פי מראה עיניה, גם הפעם עזבה אותנו בהרגשה דומה.