"עם שאינו מכבד עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל" יגאל אלון נכד למייסדי ראש פנה
ראש פנה:
אגודת ישוב ארץ ישראל על ידי עבודת אדמה ממוינשט רומניה – היסטורוגרפיה .
במלואות מאה ועשרים וחמש ליסוד ראש פנה בחרנו לספר את סיפור מייסדיה.
המדובר בקבוצה מדהימה שטבעה מעשיה והישגיה בהיסטורית התקומה הציונית בהיותה הראשונה לרעיון ולמעש וזאת בצניעות, הכרה ונחישות בנכונות מעשיהם, במבט הצופה קדימה למאה שנים ויותר לאחר פועלם.
ניסיון התיישבותם של שבע עשרה המשפחות מצפת על אדמת ג'עוני בראשית קיץ 1878 כשל עקב בצורת ששררה בשנתיים הראשונות לקיום היישוב, חוסר ידע וחסרון כיס.
המשפחות ששבו לצפת מכרו בקיץ תרמ"ב אדמת היישוב לנציג 'אגודת ישוב ארץ ישראל על ידי עבודה אדמה' ממוינשט רומניה ובמעמד רכישה זה הונף לראשונה הנס הציוני בארץ ישראל.
התקומה הציונית ראשיתה ומיסודה בקונגרס פוקשאן שנערך ב- 30 דצמבר 1881 (עפ"י הלוח היוליאני ),עת התכנסו חמישים ושנים נציגיהם של שלושים אגודות לישוב ארץ ישראל ובחרו וועד מרכזי למעשה ישוב ארץ ישראל. בראש וראשונה לרעיון וההגשמה התייצבה האגודה לישוב ארץ ישראל על ידי עבודת אדמה ממוינשט רומניה (להלן האגודה ) שאף קיבלה מעמדה בהתאם בביטוי העממי שרווח בקרב יהודי רומניה : "דערעך מוינשט קיין ארץ ישראל " – דרך מוינשט לארץ ישראל .
האגודה ראשיתה בהתארגנות בוגרי הישיבה בעיירה בשנת תרל"ד, ניסיונם לעלות לארץ ישראל נגנז עקב מתחים המקדימים מלחמת רוסיה טורקיה[1] ומאוחר יותר ציפיות יהודי רומניה לקבלת אזרחות רומנית בהתאם להחלטת קונגרס ברלין 1878 .
ב – 1 מרס 1881 נרצח הצאר הרוסי אלכסנדר השני על ידי ארגון טרור "נרודיה ווליה" שאחת מחברותיו הייתה יהודיה בעקבות זאת פרצו בדרום רוסיה, בעידוד השלטון, פוגרומים המכונים "סופות בנגב" שנמשכו כשלש שנים לסירוגין[2]. על רקע זאת מגיעים יהודי מזרח אירופה למסקנה שעליהם לחפש עתיד במקום אחר ומהר.
מסיבות רבות תעמוד בראש ההתארגנות הציונית יהדות רומניה והיא שהובילה בראשית .
ראשית התארגנות אגודת ישוב ארץ ישראל על ידי עבודת אדמה ממוינשט רומניה ב-1874 על רקע רדיפות אנטישמיות והפלית יהודי רומניה. שליח שנשלח לבדוק אפשרויות ההתיישבות בארץ ישראל פגש, בחלק הרומני הנתון בשליטה טורקית, את הפחה שהסביר לו שעקב ענני המלחמה בבלקן אין סיכוי להתיישבות זו. השליח שב למוינשט וענין ההתיישבות ירד מהפרק.
התארגנותה מחדש של האגודה ממוינשט מתחילה בט"ו באב תרמ"א אוגוסט 1881, הם גייסו כמאה חברים ומשלמי מס שחתמו בפנקס האגודה , בנוסף רשמו תקנון האגודה[3].
כששה חודשים לפני שפינסקר פרסם את האוטואמנציפציה הדנה בשאלת בעיית היהודים ופתרונה התפרסם בעיתון היועץ מניפסט על ידי האגודה ובו :
א . בגיליונות 330 ו – 331 שהופיעו באוגוסט 1881 מניפסט היוצא כנגד חוגים חרדים המתנגדים לישוב ארץ ישראל ובו הם קבעו כי ההתיישבות בארץ היינה אתחלה דגאולה וכי אין לסמוך על הנס אלא יש להכין הגאולה בדרך הטבע "ראשית יש ליישב את הארץ ורק לאחר מכן תופיע מלכות דוד " זאת בהסתמך על מימרה תלמודית במסכת סנהדרין דף צ"ג.
ב . בגיליון 350 שהופיע באוקטובר 1881 התפרסם מניפסט שני של האגודה ובה הם העלו את הבעיה היהודית כמחלה שסימני ההיכר שלה שנאת הסביבה הקרובה אליהם ומצוקה הנגזרת מעיסוקם בנשך ובמסחר בלבד. אחת מסיבות הבעיה פיזורם ואי ריכוזם במקום משלהם. כתוצאה מרדיפות אלו הגיעו חלק מהיהודים למסקנה כי בהתבוללות בגויים תיפתר בעייתם, סברה מוטעית מיסודה ומנוגדת לתורה. ההגירה ליבשת אמריקה נדחתה על ידם בהכירם שההגירה ל"אמריקה איננה הפתרון כי
כאשר יגדל שם מספר היהודים תצמח גם שם התנועה האנטישמית ותכריח את היהודים להתבולל". על כן הפתרון היחיד לדעתם הוא ישוב הארץ והם קוראים לכל היהודים לעשות כן[4] .
הם הראשונים ששלחו נציג לארץ ישראל, בתחילת דצמבר 1881, לרכישת אדמה למושבה שבכוונתם להקים. לאחר סיור ממושך רכש דוד שו"ב ב-ח' באב תרמ"ב את אדמת גאוני והנס הציוני הונף אל על בארץ ישראל[5].
בשלהי מאי 1882 הגיעה לארץ קבוצת החלוץ שמנתה חמש משפחות שהצטרפו לדוד שוב השליח והמתינו בצפת להגעתם של יתר המשפחות ובכך היו הקבוצה הציונית המאורגנת הראשונה שעלתה ארצה[6].
ב-25 אוגוסט 1882 שכרו הוועד המרכזי והאגודה ממוינשט את אנית הלויד ה"טטיס" שבהפלגתה פתחה את ההעפלה המאורגנת שתמשך עד להקמת המדינה והיא ה"מייפלואר" הישראלית.
על סיפון הטטיס נאספו חמישים משפחות המונות מאתים ועשרים ושמונה נפש בדרכם להקמת ראש פנה וזכרון יעקב[7].
חברי האגודה היו חסידי הרבי מבוהוש אנשים דתיים מאד שחרטו על דגלם כי על ידי השינוי התעסוקתי עבודת האדמה במישור האישי , הקמת מושבות ברמה הקבוצתית ודרכן הקמת בית לאומי ומדינה לעם היהודי ימצא הפתרון לבעיתם. הם קלטו לקבוצתם מתנגד בהיות ישוב הארץ ערך עליון.
תפישתם אינה מקובלת על רבני הישוב הישן בא"י שראו במעשה פריצת גדר ושותף פוטנציאלי לכספי החלוקה שנאספו על ידי הקהילות שאחזו הכוללים בארץ[8].
הם עלו לארץ כאשר כל בוגר נושא נשק. בתקנון ראש פנה מספטמבר 1882 נקבע בסעיף נ"ח נוהל פתיחה באש -"שלא יצא שום אחד מבני המושבה בכלי נשק עם כדורים משחיתים אשר יש בהם כדי להמית ….ישאו כלי נשקם ורק להשמיע קול ". בסעיף נ"ט שענינו איסור מכירת שמירה – "והמשמר מחויב לעשות בעצמו או לחלוף עם איש מהקולוניע ולא יוכל לעמוד איש אחר על מקומו בשכר "[9] וכל זאת כדור לפני ה"שומר".
כאשר תם כספם ובנוי המושבה טרם הסתיים הם פנו לקהילות ישראל בבקשת הלוואה באמצעות ירחונו של סלבנדי במאי 1883 הנמקתם לבקשה "עם ישראל חזר לחרוש ובזה תלוי עתיד עמנו" ומטרת התיישבותם "להקים מגורים לעם ישראל "[10].
הצעת ונציני שפגש נציגי המושבה ביוני 1883 לממן חזרתם לרומניה בסיוע יק"א או להתיישב במושבה שתוקם בעבורם בארגנטינה נדחתה על הסף בהסבר אודות נדר שנדרו לאי עזיבת הארץ למרות כל הקשיים[11] .
לורנס אוליפנט חבר פרלמנט בעברו ונציג הקריסטה דלפיאן בארץ ישראל (ארגון נוצרי פרו ציוני המאמין שכאשר עם ישראל יעלה לארץ ישראל יגיעו ימות המשיח) מבקרם במאי 1883 והוא מדווח :"לא רק שהתרשמתי מהסדר והניקיון אלא בעיקר מההרמוניה הפנימית השוררת ביניהם"[12].
מיכל פינס נציג אגודות ישוב ארץ ישראל מרוסיה התרשם מאד מאחדותם ובמכתבו מכ"ח בניסן תרמ"ד אל חובבי ציון בוורשה הוא כותב "כי אם גם מחלוקת שוררת ביניהם כנהוג, בכל זאת יודעים הם להסתיר דבר ובבוא איש נכרי להם יתראו לפניו כאלו אך שלום ושלוה ביניהם.."[13].
נפתלי הרץ אימבר מדווח עליהם "כי נעלים הם מבני שאר המושבות באומץ הלב ובאמונת אמון לרעיון הקדוש "שיבת ציון". גם יתרון הכשר דעת להם, כי כמעט כולם ידעו קרוא עברית ורוסית, לשון הארץ אשר יצאו משם[14]
גם אלי שייד נציג הברון רוטשילד התרשם מאיכות הקבוצה איחודה אחדותה ודבקותה במטרתה, בהסכם שנחתם עמם הם השיגו את התנאים הטובים מכל יתר המושבות שחסו תחת המטריה הכלכלית של הברון ואף זכו לניהול עצמי על ידי הוועד הנבחר במשך כשנה[15].
הם השכילו לתמרן את פקידי הברון שלא היו מקובלים עליהם לסיים תפקיד לאחר שרות קצר במושבה וזה שהיה מקובל אוסוביצקי שרת כעשור, יותר מכל אחד במנגנון.
מתוך שלושים משפחות האיכרים אף אחד לא נטש את ראש פנה בפרק הזמן הראשון ולעשרים ושמונה יש נוכחות צאצאיהם בארצנו עד עתה[16].
הם הרגישו עצמם מאד קטנים בחשיבותם והיו מאד צנועים. בהיפוך לגודל המעשה שעשו מידת פרסומם העצמי עד כך שיד נעלמה מחקה אותם מהזיכרון היסטורי והמקום לו היו זכאים בזכות.
זכות ראשוניותם הועבר לקבוצה שולית שמאפיניה היו רצויים להנהגת ההסתדרות הציונית שהתמסדה מאוחר יותר (להבנת ההיקש עיין ערך ביל"ו – בגדרה יש על כל אחד משבעת העולים לקרקע רחוב הנושא את שמו ורחוב נוסף הנושא שם ביל"ו ובסך הכל עשרים וחמש רחובות ושתי מושבות נושאי שם זה, יותר ממספר הנשארים בארץ.
בנידון כותב אחד מחברי הקבוצה "וכך יסדתי את המושבה הראשונה בגליל העליון על יסוד חברותי שיתופי עם יהודים יראי שמים ושומרי דת, ואם אמנם הדבר לא הצליח כל כך, הנה אחת הסיבות לכך הייתה שהרעיון עוד לא חדר ללבב האנשים ועוד סיבות רבות, הידועות לאלה הבקיאים בתולדות הישוב גרמו לאי הצלחת הרעיון"[17] .
הקבוצה טבעה טביעת רגל עמוקה בהיסטוריה שלנו :
א.עקב הפער הגדול בין הכספים שעמדו לרשותם לבין הצרכים לבנין המושבה הוחלט על מעבר לקומונה ובינוי הדרגתי על מנת לשרוד התקופה עד למציאת פתרון פיננסי [18].
ב.הם התאזרחו כנתינים טורקים תוך ויתור על הנתינות האירופאית הנוחה וההגנה הנלווית לה[19].
ג.קיום יחסים מורכבים עם האוכלוסיה המקומית ממלחמה על השליטה במקורות המים של המושבה עד ליחסי שכנות חמים עם ערביי גאוני שסייעו להם בתקופות בה רעבו ללחם[20].
ריסון הכוח – במאבק על השליטה במקורות המים, עם ערביי זנגורה, הם אינם מנצלים יתרון היותם חמושים בנשק חם אלא משתמשים באותם אמצעים שבשימוש יריביהם[21] – אבנים ומקלות.
פעולותיהם ומסקנות הנגזרות מכך הובילו לגיבוש תפישת הביטחון הלאומי וסיום תקופת היות היהודי "בן מוות"[22] באם הכה מוסלמי.
ד. הקמת מערכת חינוך חדשנית שבמסגרתה משמשים מחנכים מהשורה הראשונה ובתוכניתה נכללים לימוד עברית בעברית (הראשון בארץ ישראל), ערבית וצרפתית[23] (האחרונה עפ"י דרישת פקידות מנהל הברון).
ה. עזרה הדדית.
ו. המושבה משמשת כבסיס ומרכז להתיישבות בגליל העליון עד לקום המדינה .
ז. המוות בן לוויה ללידות, בחמש שנים הראשונות נרשמו במחברת חברת קדישא תשעים מיתות רובם ילדים בני יומם מתוך אוכלוסיה ממוצעת של כשלש מאות נפש[24] .
ח. שימוש בעברית במסמכי המושבה החל מיומה הראשון .
ט. בסוף המאה התשע עשר עת שרווח כלכלית לאיכרי המקום הם בנו בתים בחלק הנמוך של המושבה הותירו את בתיהם לשימוש צרכי המקום הציבוריים תוך שימור המושבה העתיקה לזכרון הדורות. אכן זוהי המושבה היחידה שנשמרה כפי שהייתה בראשיתה והוכרה כאתר לאומי ע"י ממשלת ישראל.
שתי אנקדוטות הקשורות לסיפור ראש פינה:
פער של כמאתיים דונם נמצא בין מדידת אדמות המושבה שנעשתה בקיץ 1882 מיד לאחר רכישתן למדידה השנייה נעשתה בחורף תרמ"ג לצורך חלוקת האדמות לאיכרי המושבה לשאלת המתיישבים הכיצד? תלה המודד הסיבה לא בכישוריו המקצועיים אלא בתכונה המיוחדת של ארץ ישראל אשר בקיץ היא מתפשטת ובחורף מתכווצת.
כאמור התנהלה המושבה ע"י הוועד הנבחר לימים התגלו סכסוכים אודות ניהול זה לכן פנו איכרי המושבה להנהלת הישוב של הברון וביקשו מנוי מנהל מקצועי, למנהל המושבה מונה אושרי ימ"ש אשר רדה באנשי המושבה ואף עירב את השלטון הטורקי במאסר מתיישבים. במרב המושבות שהיו תחת חסות הברון הסתיימו תופעות כאלה במרד לא כך היה פה, הם החלו להשגיח על עיסוקיו וכעבור זמן גילו שמנהל המושבה הנשוי מנהל אפיזודה רומנטית עם גברת שאינה אשתו. מכתב לפריז ממתיישבי המושבה הביא לסילוקו מתפקידו העברתו לזכרון יעקב כמורה בעשירית השכר.
ממחשבו של ישראל גולדנברג גלעד טלפון 0522450421, 099543929
[1] משה דוד שוב :זכרונות לבית דויד הוצאת מס י"ם תרצ"ו ע"מ נ"ד , נ"ה , נ"ט . [2] שמעון דובנוב דברי ימי עם עולם כרך י הוצאת דביר ת"א תשל"ב [3] פנקס אגודה לישוב ארץ ישראל ע"י עבודת אדמה מוינשט אוג.1881 נמצא בסמינר התיאולוגי היהודי בניו יורק [4] ספר קהילות ישראל ברומניה – המבוא, הוצא ע"י יד ושם . [5] משה דוד שוב :זכרונות לבית דויד הוצאת מס י"ם תרצ"ו ע"מ ע"ו. [6] פרופ. ישראל קלויזנר : חיבת ציון ברומניה ע"מ 124 הערה 1 מתוך המגיד גיליון 38 שנת 1882 . [7] אריה סמסונוב : ספר זכרון יעקב תש"ב ע"מ 42-45 [8] אלי שייד זכרונות על הטיולים והמושבות בארץ ישראל וסוריה 1883- 1899 יד בן צבי . [9] משה דוד שוב :זכרונות לבית דויד הוצאת מס י"ם תרצ"ו ע"מ פ"ז . [10] SPENDER VERZEICHENISSE ממאי 1883. [11] זלמן בנדל : חמישים שנה לראש פנה תרמ"ב – תרצ"ב י"ם תרצ"ב [12] מכתבו של לורנס אוליפנט מ-13 מאי 1883 נדפס ב-Christadelphian [13] ארכיון ציוני מרכזי A9/37 [14] ראשון לציון, חבצלת, כ"ה ניסן תרמ"ו [15] נקדימון רוגל : ספר המקנה [16] מתוך רשימות המייסדים ארכיון ראש פנה . [17] משה דוד שוב :זכרונות לבית דויד הוצאת מס י"ם תרצ"ו ע"מ פ"א. [18] משה דוד שוב :תולדות האחוזות בגליל העליון דפוס שולברג תרנ"ג [19] בדיקה אישית בספר מפות ערים ומושבות הוצאת כרטא החברה הישראלית למפות 1998 . [20] משה דוד שוב :זכרונות לבית דויד הוצאת מס י"ם תרצ"ו ע"מ פ"א. [21] זלמן בנדל : חמישים שנה לראש פנה תרמ"ב – תרצ"ב י"ם תרצ"ב [22] זלמן בנדל : חמישים שנה לראש פנה תרמ"ב – תרצ"ב י"ם תרצ"ב [23] משה דוד שוב :תולדות האחוזות בגליל העליון דפוס שולברג תרנ"ג [24] חוברת חברת קדישא לשנים 8- 1883 ארכיון ראש פינה