חזי שגב (שטנג) הגיע לראש פנה לראשונה באמצע 1975. בערב של יום שישי אחד ירד מהאוטובוס שהביאו מתל אביב לבלות את סוף השבוע עם איריס, נערתו המקומית, שצפתה לו בכליון נפש בתחנה. חזי חיבק את אהובתו, אשר חפשה את מבטו, אך גלתה כי עיניו נשואות אל פאתי מערב, אל מורדות הר כנען, אל ראש פנה המוארת באור שקיעה. את התמונה הזאת הוא לא ישכח לעולם. גם איריס הבינה במרוצת השנים שאהבתו ממבט ראשון לראש פנה, גדולה, אולי, אף מאהבתו אליה.

לאחר מכן נישאו, קבעו משכנם על אותם מורדות קסומים ונולדו שני בניהם, נמרוד ואהוד, שספגו את המורשת והאהבה הגדולה למקום. חזי, שבא מאזור עירוני, גמע באהבה את כל שהיה למושבה הגלילית לתת לו. הוא למד את ההסטוריה של המקום, שמע את סיפורי התושבים וחקר כל פרט קטן כדי לגלות שהוא נושא בחובו סיפור שלם.
אהבת האדם היתה נר לרגליו של חזי ובניו, כמו גם האהבה לראש פנה. חזי תרם מזמנו ומרצו לנזקקים שנקרו בדרכו. בשנים האחרונות הוא הפך למספר סיפורים מקומי, מדריך בסיור שאת מסלולו קבע על פי הסיפורים ששמע ועל פי הבתים שמהם יצאו הסיפורים. את התמורה הכספית עבור הסיורים תרם למרכזי הקליטה של האתיופים, של הסוכנות היהודית, בקיבוץ איילת השחר השכן.
נמרוד שגב, בנו הבכור של חזי, נהרג במלחמת לבנון השניה, בטו באב תשס"ו. חזי ואיריס החליטו להקים באתר השחזור של ראש פנה את "מצפה נמרוד" – גן שינציח את בנם ויהווה הן נקודת מוצא לסיורים של חזי ולטיולים בכלל והן עמדת תצפית לנופי הגליל והגולן עוצרי הנשימה.
כיום, עוברת התמורה עבור הסיורים של חזי לטובת  "מצפה נמרוד", פינה ירוקה ומרגיעה, הצופה לעבר נופי עמק החולה, רמת הגולן והחרמון,  המצפה מכיל בתוכו הן את רוח המושבה והן את רוחו של נמרוד.