מערת חוני המעגל כאתר עלייה לרגל בעת עצירת גשמים – דותן גורן

במקרא ובמקורות חז"ל נזכרים כמה וכמה אישים אשר בכוח תפילתם ותחינתם הביאו לירידת גשמים בשנים שחונות. המוכר מביניהם הוא חוני המעגל – הידוע מן המשנה ומן התלמוד – שהתפלל בעת בצורת לירידת גשמי ברכה למען תושבי ירושלים (מסכת תענית, פרק ג’ משנה ח’). לדבריו של יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) במהלך מלחמת הירושה בין האחים הורקנוס לאריסטובלוס – בניו של אלכסנדר ינאי מבית חשמונאי – נסקל חוני המעגל למוות בירושלים (שנת 65 לפנה"ס לערך). מעדות זו עולה כי בעת המצור שהטיל הורקנוס על אריסטובלוס שהסתגר בהר הבית נדרש חוני להפעיל את כוחו הפלאי ולקלל את האחרון והנוהים אחריו. חוני דחה תביעה זו וכאשר התרצה לבסוף לשאת תפילה הוא אמר את ההפך ממה שדרש ממנו העם ושם מחסום לתפילותיהם של המחנות היריבים לבל יאזין להן אלוהים. בסירובו גילה חוני פעם נוספת את רגש האחריות שלו כלפיי עם ישראל והוסיף כבוד לשמו כמליץ-יושר בפני האלוהים. אולם בשל דבקותו בעמדתו הומת בסקילה בידי ההמון.
במקורות קדומים אין זכר לציון מקום קבורתו של חוני המעגל. אולם מראשית המאה ה-13 ואילך זיהו עולי-רגל יהודיים את מקום קבורתם של חוני המעגל, אשתו ונכדיו: אבא חלקיה וחנן הנחבא במערות המצויות בכפר הערבי פ’רעם. מאז שימש המקום כאתר עלייה-לרגל ליהודים שבו נשאו תפילות. מסורת זו נמשכה גם בעת החדשה. בספרו ’קורות העתים’ מספר ר’ מנחם מנדל מקמיניץ כי בעקבות בצורת, שפקדה את ארץ-ישראל בשנת תקצ"ד (1833/4) הוא יצא מצפת ביחד עם משלחת רבנים לתפילה במערת חוני המעגל, שבעקבותיה נפתחו שערי השמים והמטירו גשמי ברכה. בשנת תרמ"ח (1888) עלה להשתטח על קברי הצדיקים בגליל ר’ מנחם מנדל רבין מכולל גליציה שבירושלים. בספרו ’מסע מירון’ הוא תאר את ביקורו ותפילתו במערת חוני המעגל, המצויה לדבריו בשדה חיטה בבעלות ערבית.
בשנים תרל"ד-תרל"ה (1875-1874) רכשה "חברת יישוב ארץ הקודש" בהנהגתו של אלעזר רוקח קרקעות בכפר הערבי ג’עאונה ובמקום התיישבו יהודים מצפת. התיישבות זו נודעה בשם גיא-אוני, אך היא לא שרדה זמן רב ובשנת תרמ"ב (1882) הוקמה על יסודותיה המושבה ראש-פינה. אחד הבודדים שנותרו במושבה מההתיישבות המקורית היה יהודי צפתי בשם ר’ אהרן ירמיהו קלר (תרט"ו – תש"ג). בשלהי התקופה העות’מאנית ובתקופת המנדט הבריטי נהגו יהודי צפת וראש-פינה להתפלל בשנות בצורת במערת חוני המעגל לגשמי ברכה. במהלך השנים אימצו גם המוסלמים אגדות בדבר כוחם של נביאים וצדיקים להורדת גשמים. על כן לא ייפלא כי בשנים שחונות, ערבים מכפרי הסביבה ומהגולן נשאו תפילות לגשם על קברו של חוני המעגל, שהתקדש בעיניהם ונקרא בפיהם ’חונה-אל-מעג’ל’. היו גם מקרים שבהם ביקשו ערביי צפת והכפרים באזור (ג’עוני, פ’רעם, מרר אל-חיט, קבעה) מיהודי ראש-פינה להתפלל לגשם עבורם. בראשית המאה העשרים שררה בצורת קשה בארץ-ישראל, שהביאה לעליית מחירי המים והתבואה. צפת סבלה אף היא מהמצב ויהודיה ביקשו לעורר רחמי שמים באמצעות גזירת תענית ציבור, אמירת סליחות ונשיאת תפילות כנגד עצירת גשמים בבתי-הכנסת. לכשנואשו יהודי העיר מיובש בורות המים ומעליית מחירי התבואה הלכו מניין תלמידי חכמים לשאת תפילות לגשם במערת חוני המעגל כפי שדיווח ה’חבצלת’ ב-ט’ בטבת תרס"א (31.12.1900) "הגשמים נעצרים, עיני כל בני עירנו נשואות לשמים, וכל נפש ערגה מים, הבורות נתרוקנו, ומימנו בכסף נקנה ושתינו, גם שער התבואות עולה, כי כבר עבר כמעט רוב כסלו וגשם אין, בשבוע העבר נגזר מטעם הביד"צ [הבית דין צדק] תענית צבור בת"ב, ובכל בתי כנסיות ובתי מדרשות אמרו סליחות "והתפלה לעצירת גשמים", גם הלכו מנין אנשים תלמידי חכמים ירו"ש להשתטח על ציון מערת "חוני המעגל", ולהעתיר רנה זו תפלה לפני אבינו שבשמים לרחם שארית עמו יושבי ארה"ק [ארץ הקודש], כי כמעט הגיעה הרעה עד הנפש…[ההוספות שלי, ד"ג]".
בשנת תרס"ה (1905) יזם אהרן קלר את רכישת מערת חוני המעגל ונשלח כשד"ר לאיסוף תרומות למימוש העסקה מטעם קהילת יהודי צפת ספרדים ואשכנזים כאחד. לאחר רכישת המערה פעל קלר עד לפטירתו כשמש המקום הקדוש ודאג להחזקתו ולפיתוחו. אודות פועלו כתב מנחם בן-אריה, בן הדור השלישי למייסדי המושבה ראש-פינה. "שומר נאמן היה למערת חוני המעגל, הוא ר’ אהרן קלר…דואג היה…לנקות את המערה, לשפצה ולתקנה וכי נר תמיד יהא דלוק בה. בשנות בצרת היה…מארגן מנינים ומאיץ בזקני צפת וראש-פנה לעלות ולהשתטח על קבר חוני המעגל להתפלל על הגשם". בשנת תרפ"ה (1925) הגיעו לראש-פינה דוד נח פינקלשטיין ואשתו מלכה כתיירים יהודים משיקגו ותרמו לפיתוח מערת חוני המעגל. בכניסה למערה הותקנו דלתות ברזל והמפתח נמסר לקלר למשמרת. בסיום העבודות הוצב בפתח המערה לוח זיכרון משיש לנדבנים שתרמו לשיקומה וברחבה שלפניה נערכה סעודה חגיגית, אליה הוזמנו יהודי צפת וערביי הכפר פ’רעם. עם זאת בשנת תרצ"ב (1932) הגיש קלר למושל מחוז צפת תלונה על מעשי ונדליזם שבהם הושחתה מערת חוני המעגל, אך לאחר חקירה משטרתית לא נמצאו כל הוכחות לזהותם של המשחיתים ונטען כי אלו היו מעשי קונדס של נערים מהכפר פ’רעם. בשנת תרצ"ד (1933/4) שררה בצורת קשה בארץ-ישראל וארבעה שיח’ים מהחורן הגיעו להתפלל לגשם במערת חוני המעגל. מעדותו של אביב קלר מראש-פינה עולה כי באותה שנה הלך עם סבו (אהרן קלר) ומניין להתפלל במערת חוני המעגל לגשמי ברכה על-פי בקשת ערביי הכפרים בסביבה. לדבריו בשובם למושבה הם היו רטובים מגשם. מפאת גילו המתקדם העביר אהרן קלר בראשית חורף תש"א (נובמבר 1941) תעודות ומסמכים לרב הראשי האשכנזי לארץ-ישראל יצחק אייזיק הלוי הרצוג, המוכיחים את הבעלות היהודית על מערת חוני המעגל. לדבריו של קלר המערה הפכה פעם נוספת "…למרמס כף רגלי הערבים, והדרך אל המערה שוב נחרבה…". לכן הוא ביקש מהרב הרצוג לפנות לנציב העליון הרולד מקמייקל (MacMichael), בכדי שיורה לפקידיו "…לסדר שוב את המקום הקדוש הזה כפי שהיה, בכדי שיוכלו אחינו ב"י [בני ישראל, ד"ג] לבוא ולהשתטח על קברו ולבקש תפלת הגשם".
בעקבות מלחמת העצמאות ננטש הכפר הערבי פ’רעם והתיישבו בו עולים מתימן, שהובאו למדינת ישראל במבצע "מרבד הקסמים" – "על כנפי נשרים" (1950-1949). התימנים קיוו להתקיים מן האדמות שלמרגלות הכפר והסבו את שמו לעברית "פאר-עם". אולם בראשית שנות החמישים החלו משרדי הממשלה בשיתוף עם הסוכנות היהודית וקק"ל לאתר קרקע להקמת עיירת עולים חדשה והם נאלצו לעזוב את יישובם בשנת תשי"ג (1952/3). במקום הוקמה מעברת חצור שלימים הפכה לעיירת-הפיתוח חצור הגלילית. תושבי העיירה שרבים מהם היו יוצאי צפון-אפריקה קבעו את ההילולה לרבי חוני ביום ה’ באייר, שבו חל יום העצמאות ולדבריהם בזכותו של הצדיק רווחו בה מעשי החסד, אך למעשה התאריך המסורתי לפטירתו הוא ג’ באייר. בשלהי שנות החמישים ובראשית שנות השישים פעל משרד הדתות לפיתוח מערת חוני המעגל. להדגשת מקום הקבר וקדושתו נבנתה מעליו כיפה בולטת שסוידה בלבן ובה שולבו לוחות אבן, שעליהם נחקקו ’מימרות’ המיוחסות לחוני המעגל ובאמצעות בניית רחבה שבמרכזה מעגל ובו ציון כפות רגליים ניתן ביטוי למסורת הורדת הגשמים שנתקשרה בו. בשנים האחרונות התפתחה מסורת אזורית "חדשה-ישנה" לפיה ביום ז’ בחשוון – היום הראשון לשאילת הגשמים בברכת השנים ("ותן טל ומטר לברכה"), שבתפילת שמונה-עשרה – עולים ילדים ומבוגרים לציונים של חוני המעגל ונכדיו ומתפללים בשירים ובמנגינות לירידת גשמי ברכה.

כותב המאמר הוא דוקטורנט במחלקה לגיאוגרפיה וסביבה באוניברסיטת בר-אילן וחוקר את המאמצים היהודיים לקניית אחיזה במקומות הקדושים בארץ-ישראל בעת החדשה.