שלמה בן יוסף
מתחת לבית הפקידות נמצא מוזיאון לזכרו של הרוג
המלכות שלמה בן יוסף
נולד 7 במאי 1913, לוצק, פולין
עלה לישראל ספטמבר 1937
נפל 29 ביוני 1938, כלא עכו,
ארץ ישראל
השתייכות אצ"ל
שלמה בן יוסף (7 במאי 1913 – 29 ביוני 1938) ראשון לעולי הגרדום.
בן יוסף נולד כשלום טבצ'ניק למשפחה יהודית בעיר לוצק שבפולין. עוד מגיל צעיר גילה נטיות ציוניות, ומיד כשהתאפשר לו, בספטמבר 1937, עלה לארץ ישראל על אניית מעפילים והתיישב בראש פינה.
עם הגיעו שינה את שמו לשלמה בן יוסף, והצטרף לקבוצת עבודה של בית"ר ביישוב. אנשי קבוצת העבודה עבדו בימים, ובלילות עברו אימוני נשק לשם הכשרתם כלוחמי אצ"ל.
ב־18 במרץ 1938 ירו ערבים על מונית שהסיעה יהודים ליד צפת. בהתקפה נרצחו חמישה מנוסעי המונית, בהם ילד ושתי נשים, שנאנסו ובותרו באכזריות. ב-16 באפריל הותקפה בירי מכונית ובה חמישה חברי "ההגנה", ונהרגו שלושה מנוסעיה, ובהם דוד בן-גאון, ששירת קודם לכן בפלוגת בית"ר בראש פינה, והיה חברו הטוב של בן יוסף מזה שנים.
מעשי הרצח עוררו סערה ביישוב, ובמיוחד בקרב חברי בית"ר בראש פינה. בן יוסף, ושני חברים נוספים בפלוגה, שלום ז'ורבין ואברהם שיין, החליטו על דעת עצמם ובניגוד לעמדת מפקדיהם כי עליהם לנקום את הרצח (בן יוסף סבר בטעות כי דעתו של ז'בוטינסקי תהא נוחה מהפעולה. ב-12 ביולי 1938, לאחר תלייתו של בן-יוסף אישר ז'בוטינסקי את הפעולה בדיעבד ו"פקד" רטרואקטיבית על ביצועה).
ב־21 באפריל 1938 ירו השלושה על אוטובוס ערבי בכביש ראש פינה – צפת. הרימון שהוטל על האוטובוס לא התפוצץ ואיש מהנוסעים לא נפגע. השלושה הסתתרו במערה סמוכה (הקרויה עד היום "מערת שלמה בן יוסף", ובה יש כיום מוזיאון קטן), אך רועים ערבים שרעו באזור גילו את השלושה מסתתרים, והם נתפסו על ידי המשטרה הבריטית.
כנגד השלושה הוגש כתב אישום באשמת החזקת נשק, וכן בכוונה לגרום למוות באמצעות הנשק שהחזיקו. העונש המנדטורי על עבירות אלו היה מוות. עם סיומו של המשפט הוכרז ז'ורבין כלא שפוי, ואילו שיין ובן יוסף נדונו למוות. עונשו של שיין הומתק בשל גילו הצעיר, אך בן יוסף הוצא להורג בתלייה בכלא עכו ב־29 ביוני 1938.
בבוקר ה-29 ביוני 1938 מתקין עצמו שלמה בן-יוסף לשעתו האחרונה. הוא פושט את בגדי הארגמן של הנידונים למוות, לובש מכנסיים קצרים וחולצה ונועל נעלי עבודה גבוהות. לאחר פת שחרית הוא מצחצח את שיניו ומחכה לבוא השוטרים. הוא הלך בקומה זקופה לעלייה לגרדום בעודו שר את שיר בית"ר. על קירות תא הנידונים למוות כתב בן-יוסף בעברית דלה: "מה זה מולדת? זה דבר שבעדו כדאי לחיות, ללחום וגם למות". "עבד הייתי לבית"ר עד יום מותי". וכן קטע משירו של ז'בוטינסקי "למות או לכבוש את ההר". (מתוך ספר הגרדום, מאת יוסף נדבה)
הוא נקבר בראש פינה, בטקס בית"רי מלא
הוצאתו להורג של בן יוסף הרעישה את היישוב היהודי והביאה לגל של מחאות ושביתות. הוא היה הראשון מבין עולי הגרדום.
ביוני 2005 נמצאה צוואתו של בן יוסף, שנרשמה על דפי ספר מספריית הכלא, ונשמרה בבית פרטי במשך שישים ושבע שנים, מבלי שאיש ידע על כך. לשון הצוואה: "כלום אין לי, כלום איני רוצה בשבילי. הכול לעם – לעם ישראל. שלמה בן יוסף. ראש פינה.
"
על שמו של שלמה בן יוסף נקראו רחובות באחדות מערי ישראל, ובהן ירושלים, בת ים, תל אביב, חיפה, פתח תקוה, באר שבע אשדוד ועכו.
