מרסל טוביאס חבר בפלוגת העבודה של בית"ר בראש פינה. בימים היה עוסק בעבודת אדמה במסיק זיתים ובשדות הטבק. הלילות היו קודש לאימוני נשק, לפעילות במחתרת האצ"ל, והברחת עולים דרך גבול סוריה.

בכינוס העולמי הראשון של בית"ר שנערך בדנציג באפריל 1931, הוחלט להקים בארץ פלוגות עבודה של בית"ר, אשר כל חבריהן מתגייסים לשרות-גיוס של שנתיים כמעשה חלוצי. כל בית"רי שעלה ארצה חייב היה להצטרף לפלוגות אלה מיד עם בואו לארץ וכל פלוגה רשאית לבחור לה צורת-חיים חברתית כרצונה (קואופרטיב או קומונה וכו'), בתנאי שיובטח החופש המכסימלי לכל פרט המשתתף בפלוגה. הרשאה זו הייתה בניגוד להתיישבות החקלאית של המפלגות הציוניות-סוציאליסטיות שכפו על המתיישבים חיים שיתופיים מלאים.
עם צמצום עליית הבית"רים, חלה ירידה במספר המתגייסים לפלוגות העבודה, והוחלט לגייס לפלוגות אלה גם את חברי בית"ר בארץ. באותה תקופה שינו גם את השם ל "פלוגות גיוס של בית"ר." בחודש אוקטובר 1939 היו בפלוגות העבודה כ- 1000 חברים, שהיו מרוכזים ב – 18 מחנות ברחבי הארץ, אחד מן המחנות היה בראש פינה.
מרסל טוביאס מצטרף לפלוגת הגיוס של בית"ר בראש פינה.

בסוף שנת-1938 עולה מרסל טוביאס עם קבוצת מעפילים בית"רים מוינה, באחת מאניות "אף על פי", ומגיע לראש-פינה. הוא מצטרף לפלוגת עבודה בגליל העליון הנקראת "פלוגת חלוצי בית"ר בגליל". חברי הפלוגה עסקו בקטיף טבק ובמסיק זיתים, עבודות שבמשך עשרות שנים עסקו בהם ערבים, אולם בגלל המצב הביטחוני, הוחלפו הפועלים הערבים ביהודים. פלוגה זו, בפיקודו של ד"ר שמשון יוניצ'מן, עסקה ביום בעבודה ובלילות עסקו חברי הפלוגה באימונים במסגרת ארגון האצ"ל בגליל, שמרכזו היה במושבות ראש פינה ומשמר הירדן. הפלוגה עסקה גם בהברחת עולים דרך גבול סוריה ולבנון. בין חברי הפלוגה היו ויכוחים על הדרך שיש לנקוט עקב התקפות הערבים, והרוב היו בדעה שיש לנטוש את מדיניות ההבלגה ולהתחיל בפעולות תגובה. לא פלא הוא שדווקא מפלוגת בית"ר של ראש-פינה יצאה פעולת התגמול הראשונה נגד ערבים.

פעולת התגמול הראשונה נגד ערבים.

במרתף מתחת לבית הפקידות בראש פינה, הסתתרו שלושה לוחמי אצ"ל שהיו חברי פלוגת העבודה: שלמה בן יוסף, אברהם שיין ושלום ז`ורבין. בחודש יוני 1938, ניסו לוחמים אלה לבצע פעולת תגמול על אוטובוס עם ערבים בכביש ראש פינה – צפת, כתגובה לרצח נוסעים יהודים במונית. הם זרקו בקבוק תבערה אך לא הצליחו למלא את משימתם במלואה ונתפסו ע"י הבריטים. שלמה בן יוסף הועלה לגרדום, שני האחרים שוחררו. על קברו של שלמה בן יוסף נכתבה סיסמת בית"ר "למות או לכבוש את ההר". תלייתו של חבר האצ"ל שלמה בן-יוסף יצרה הדים רבים בארץ ובעולם, ליכדה את שורות האצ"ל והביאה את ז'בוטינסקי להעניק, מאותה עת והלאה, גיבוי מוסרי ופוליטי מלא לפעולות תגמול, שבמהלכן נהרגו עשרות רבות של אזרחים ערבים. ההשקפה שהיתה מונחת ביסוד "שבירת ההבלגה" היתה, שרק פעולות של טרור נגדי ירתיעו את הערבים ויוכיחו לבריטים שליישוב היהודי יש פוטנציאל לאומי צבאי גבוה.

מרסל וחמשת חבריו לפלוגת הגיוס סללו במו ידיהם את הדרך המוליכה במעלה ההר לקברו של שלמה בן-יוסף בבית העלמין של ראש פינה (שנת 1940).

חיי העבודה והאווירה הבית"רית במושבה ראש פינה התאימו לאופייו ורוחו של מרסל ולכן החליט לקבוע בה את ביתו. כפי שנראה מאוחר יותר, הוא נשא לאישה את בת ראש פינה, העלמה לבנונה לבית משפחת קרסנטי. בשנת 1940 הייתה שאיפתו היחידה של מרסל להלחם בנאצים אשר חיסלו את משפחתו באוסטריה. הדרך לכך הייתה – להתגייס לצבא הבריטי.