את הטיוטה הראשונה של "התקווה" כתב אימבר בביתו של מלומד יהודי בעיר יאסי שברומניה בשנת 1877. זאת אישר המשורר בהקדשה על תמונתו ובמסמכים אחרים. בעלותו ארצה (1882) נהג לסובב במושבות ודפי השיר בידיו. כשהוזמן להתארח מפעם לפעם בבתי המתיישבים היה מתכבד תחילה במשקה, ואחר-כך שולף את ניירותיו וקורא בהתלהבות בתים אחדים מ"התקווה"…
ביישוב נתקבל הרושם שהמנגינה הושאלה מתוך הפואמה הסימפונית "מולדבה" ("ולטבה") של המלחין הצ'כי סמטנה. אולם גלגולו הקודם של לחן "התקווה" היה לחן-עם רומני ממחוז מולדאביה. על נסיבות התאמתו למלותיו של אימבר העיד שמואל כהן, איש העלייה הראשונה, שביצע את מלאכת ההרכבה לאחר שינויים לא מעטים בצלילים ובקצב. וכך כתב בזיכרונותיו:
בשנת תרמ"ז (1887), עשה אחי הגדול ממני, צבי, ניסיון לזרוע חיטים באדמת המושבה יסוד המעלה. בימים ההם נמצא בראש פינה נפתלי הרץ אימבר, הוא נתן לאחי את קובץ שיריו ברקאי עם כתובת חמה למזכרת, ואחי שלח לי את החוברת הזאת לגולה. מכל השירים מצא חן בעיני שיר "התקווה". כעבור זמן קצר עליתי לארץ. במולדתי רגילים היינו לשיר במקהלה את השיר הרומני "אויס-ציא". בבואי לראשון לציון והנה אין שרים את "התקווה" כמו שלא שרו את יתר שירי ברקאי. החילותי אני הראשון לשיר את התקווה על פי המנגינה הזרה שידעתי, זו המושרה כיום בכל תפוצות ישראל… ויורשה לי להגיד כי פעם בפעם מדי השתתפי באספות, בוועידות ובנשפים ושיר 'התקווה' מושר באופן רשמי, עולה על לבי זכר השיר הזה כשהושר ראשונה, ואני חושב את עצמי למאושר כי זכיתי להיות ראשון השרים את השיר 'התקווה'.
