הימים עוברים אבל הלב מסרב להאמין.
מסרב להאמין שלא תחזור משם —
מסרב להשלים עם החלל הזה שהותרת אחריך
מסרב לקבל את העולם שכמנהגו נוהג
מסרב להסכים להמשיך קדימה בלעדיך
מסרב להיכנע לגורל הזה שנכתב למעלה
מסרב להשלים עם הקלות הבלתי נסבלת שבה נלקחת מהעולם הזה, שכה אהבת.

החיים מקבלים משמעות אחרת, משמעות של ארעיות, משמעות של געגוע.
אז אני מתגעגעת לפניך המאושרות, המחייכות אלי כל בוקר בהגיעך למשרד.
לצעדיך הטופפים במסדרון, שניה לפני שהתמקמת, בגרביים במשרד עם הרגליים למעלה.
ידעת להצחיק את כולנו סביבך, החכמת לעזור בכל רגע וצרה, ידעת להיות חבר ובנאדם.

כבר אמרו רבים לפני, כאלה שהכירו אותך יותר ופחות, כי בלכתך הבינו עד כמה ומה היית בשבילם.
יותר מהכל אני מרגישה שהיית דוגמא, דוגמא לאושר, למיצוי החיים, להצלחה, לחברות, ליופי.
דוגמא לנתינה, מחוייבות, טוטאליות באהבה לכל הסובב אותך ובראש ובראשונה למשפחה.

מקווה שנשכיל ללמוד ממך ולו מעט, על מנת לשמר את מי שאתה.

מתגעגעת
ענת