את הבשורה המרה מכל קבלתי ב7.30 בבוקר מניר חנסקי ביום חמישי לאחר לילה ארוך של ירי ארטילרי בגזרה המזרחית.

את פגישות העבודה שלי עם נמרוד נהגתי לקיים בקניון גבעתיים על ארוחת בוקר מוקדמת שלפני העבודה אך זכורה לי יותר מכל פגישתנו מלפני כשנה. בבוקר הפגישה התעוררה בתי,נטע,עם חום גבוה ונאלצתי "לצוות" אותה אלי עד הצהריים.התקשרתי לנמרוד לשאול האם לדחות את פגישתנו למועד אחר או שמא נוסיף גם את הזאטוטה לפגישתנו.תשובתו של נמרוד היתה נחרצת: "תביא את הנסיכה,מה כבר יכול להיות?"

וכך אכן עשיתי.הרבה טכנולוגיה לא היתה בפגישה הזו וגם לא טיפים עסקיים שכן מהרגע שבתי פגשה את נמרוד היא פשוט התאהבה בו ולרגע אף חששתי כי מעמדי כאב מתערער…נמרוד פתח את ה"תבלט" המפורסם שלו ונתן לבתי לציייר בעזרת אשף הציורים,מהלך מבריק שנתן לנו כמה רגעי חסד לדבר עבודה.

נפרדו לדרכנו וכשהגעתי למשרד כבר חכה לי מייל מנמרוד ובו יצירות המופת של בתי.

כולם מדברים על נמרוד במונחים של עילוי טכנולוגי ובעל יכולת פרזננטיבית מדהימה אך כולי תקווה כי בעזרת הסיפור הקטן שלי נזכור כולנו את נמרוד כחבר אמיתי שתמיד דבר עם כל הסובבים לו ב"גובה העיניים" למרות ההילה המטורפת לה זכה מלקוחותיו ומשותפיו

נטע וכנר,כיום בת 5, שאלה אותי באחד הערבים האם נמרוד שומר עלינו בשמיים ואני הצבעתי על הכוכב הכי גדול והכי נוצץ שנמצא באותו רגע מעלינו,הראתי אותו לנטע והסברתי לה כי זהו נמרוד – הכי גדול והכי נוצץ גם בחייו וגם לאחר מותו

בלבנו נחקקת לעד,

רמי וכנר