עקיבא בן יוסף בירנבוים (דרכסלר) נולד בשנת 1862 בעיר יאסי(?) שברומניה. בהיותו בן 20 בשנת 1882 החל את מסעו הארוך ומלא החזון לארץ "חמדת אבות", המסע מרומניה לארץ ישראל היה בים וביבשה ונמשך כשלושה שבועות.
במהלכו של מסעם עגנו וחלפו על פני 7 ערים נוספות: (באקוי, גאלאץ, קונסטנצה, קושטא, איזמיר, ביירות וצידון), וזאת כנהוג באותם ימים בארבע סוגי תחבורה:כרכרות או עגלות רתומות לסוסים, רכבת, אוניה, חמורים סוסים ופרדות עד שהגיעו ליעדם, ורגליהם דרכו בארץ ישראל בעיר הקודש צפת.
בשנת 1882 נישא עקיבא בן העשרים לבתיה לאה בת משה מאיר וינשטין, הם התגוררו זמנית בצפת, בדומה לשאר מתיישבי ראש פנה שגרו זמנית בצפת עד לירידתם לאדמות ג'עוני.
בתמונה: בית דרכסלר בעבר.
עקיבא עבד לפרנסת משפחתו הצעירה כנגר חרש-עץ בנגריה המכאנית לרהיטים וחלונות של "הטמפלרים" בבניין רוף שבמושבה הגרמנית בחיפה. שם רכש נסיון רב בחרטות-עץ. מכונת החריטה נקראה בגרמנית "DRECHELBANK" והאומן המומחה במלאכת חריטת העץ נקרא בגרמנית "DRECHSLER", הטמפלרים, שנתנו כבוד רב לבעלי מקצוע, היו פונים אליהם בכינוי מקצועם. לכן פנו אל עקיבא בשם "HERR DRECHSLER" (אדון חרט), וכך דבק בו השם "דרכסלר" על פי מקצועו, ולא התייחסו עוד לשם משפחתו האמיתי "ברנבוים". השם דרכסלר נשאר במשפחה גם בדור הראשון והשני.
בני הזוג ניהלו אורח חיים מסורתי, קיימו את מצוות התורה ומנהגים של ימי שבת וחג, דברו ביניהם אידיש, שהייתה באותה תקופה השפה המדוברת של יהדות אשכנז בארץ ישראל.כשילדיהם למדו עברית בבית הספר, ודברו ביניהם עברית, למדו אט אט גם ההורים לדבר עברית.
בתיה הייתה אשה נבונה, על ראשה שביס, היא היתה עקרת בית למופת, תבשילה טעימים מאד, וביניהם גם מאכלים שלמדה משכנותיה הערביות כגון: "חובזה" (חלמית) ו"עקוב" שצמחו פרא בחצרות הבתים. היא ידעה חיי עמל, תמיד טרחה ועבדה וביתה פתוח לאירוח בני משפחה וידידים באווירה לבבית.
סביב הבית היה גן, אותו טיפחה בתיה לשימוש עצמי בו גדלה ירקות ועצי פרי, גדר של סברס הקיפה את הגן.
בעבודות הבית הגן ומשק העזר נעזרה בתיה בבני הזוג חמיסה ומרעי מהכפר הערבי השכן ג'עוני, שהיה סמוך לביתם. בבוקר הייתה חמיסה קוטפת את עודפי היבולים שלא היו דרושים למשק הבית ומוכרת אותם בשוק, שהיה ברחוב העליון , בו ישבה עם הסלסילה שלה, הכריזה על מרכולתה ומכרה סחורתה, ואת הפדיון מסרה לבתיה.
בני המשפחה הענפה והמסועפת נמצאים היום בכל סוגי ההתיישבות בארץ, לתפארת מייסדיהם, ממשיכיהם ומדינת ישראל.
